נערות ליווי ברמת גן
נערות ליווי ברמת גן בפורטל הליווי הגדול בישראל - ליווי תל אביב.
סיפור מאת נערות ליווי ברמת גן
היא התפשטה. בקי הפעילה את המקלחת והסתכלה במראה בקימורים העירומים שלה לפני שנכנסה למקלחת. הלילה היה המשחק הגדול של הקוגרים האהובים שלה. המקום בו היא ישנה היה מקושט בצבעי בית הספר: אדום ולבן. היא השאירה את וילון המקלחת פתוח. היא די מיהרה והיא אהבה לרקוד עירומה במקלחת, להשאיר את המראה פתוחה. כשהיא שוקעת במקלחת, היא שמעה את זה מאחת מאחיות החברות שלה בבית:
"שוב את רוקדת במקלחת?! מהרי כבר!"
בקי צחקה. "לעזאזל, הלוואי שהייתי עבה."
בקי באה מסביבה שלא הייתה כמו האחיות האחרות. היא בחרה בקולג' הזה בגלל המגוון שלהם אחרי התיכון. היא הודתה שהיא זונה. היא הייתה צריכה להתבגר. היא הייתה זקוקה לשינוי. עם זאת, לפעמים חוסר הביטחון הזה הציץ ממנה. אחרי שסיימה להתקלח, היא שמה את הגלוס שלה; אדום היה צבע השפתון שלה כשהיא כיסתה את שפתיה במראה כשהיא שמה אותו לאט.
אדום היה גם צבע של קנאה כשהיא נדנדה את ירכיה בשמלתה שהראתה את רגליה המבריקות ואת נכסיה בדיוק מספיק. היא הסתובבה והסתכלה על גופה. היא ידעה שהיא נראית טוב בו. אבל, כמה טוב מספיק? היא נדנדה את ירכיה פעם אחרונה במראה לפני שעזבה.
"תזרזי את התחת שלך, בקי!"
"כלבה, אני באה!"
עם זאת, אדום היה גם צבע של תאווה במשחק כדורגל.
בקי הייתה בחורה חכמה ויפה שבמקרה הייתה אפרוחית של אחוות. אף לא אחת מהזונות הסטריאוטיפיות האלה של "פי בטא". בנים הסתכלו עליה עם המבט הדורסני הזה בעיניים וחשבו: 'את פריקית, נכון?' היא שנאה את זה. היא לא הייתה כמו הכלבות האחרות.
היא הייתה אחת מהכלבות האלה בחיים קודמים. היא אהבה את אחיותיה בחברותא, אבל זו לא הייתה היא. לפחות, כבר לא. זה היה עד הערב. היא הגיעה למשחק באמצע הרבע הראשון. הקבוצה האהובה שלה הפסידה בשני טאצ'דאונים.
במשחק היא אמרה ברוגז וקצת בעצבנות, "למה אנחנו מפסידים? מישהו, מישהו, יגיד לי למה לעזאזל אנחנו מפסידים?!"
היא לא ידעה; כמה נערים מאחוריה צפו בה שרצו גם להבקיע.
אדום היה צבע התשוקה. טאצ'דאון אחרי טאצ'דאון, הקבוצה השלימה בסופו של דבר את הפיגור. בעוד הקוורטרבק רץ על חייו עד אזור הקצה, היא חגגה עם חבריה כפי שקרה. הקבוצה הביתית ניצחה וניצחה בצורה דרמטית. עם זאת, הבנים היו גבוליים והביטו בה, כשהשדיים החמודים שלה קפצו.
הבנים נראו לה כמו אחים אחים. היא ידעה טוב מדי. הם חיכו לה. היה להם מבט קולקטיבי של רעב על פניהם. היא הייתה שיכורה, לא טיפשה. האחים היו שיכורים בקלות. הם הסתכלו על גב האחורי ההדוק שלה שסחף מרחוק. היא ידעה שהם נאבקו להחזיק אותו במכנסיים. אחד נשך את שפתו.
אחד אמר לאחיו, "תסתכלו עליה."
"הייתי רוצה להיכנס לזה," אמר אחד אחר.
הבית בקמפוס בו היא גרה היה רחוק משם. כמה מחבריה לא גרו בקמפוס. הקבוצה האהובה שלהם עדיין הייתה בלתי מנוצחת. תוך זמן קצר הם נאלצו ללכת לדרכם. היא הייתה ילדה גדולה, היא חשבה. היא רק הייתה קצת שיכורה זה הכל. עד ש… יונדאי התגלגלה ליד בקי.
אחד האחים שאל אותה בעדינות, "מותק, את צריכה טרמפ?" היא סירבה בכבוד. שאלו שוב. היא החליטה נגד זה. "אתה יודע מה, לעזאזל עם זה," אמרה בקי. הדבר הבא שהיא ידעה, היא נכנסה לחלק האחורי של המכונית. "היי, ילדה, מה קורה?" הנהג אמר. "למה שלא תבואי להירגע איתנו?" העירה עוד אחת. שניים מהם היו בידיהם על ירכיה החלביות. היא הבינה שיש להם את המבט הדורסני הזה. הם עצרו את המכונית בפתאומיות. הם עצרו. היא הסתכלה לו בעיניים.