בת 25, מתגוררת באזור עמק חפר, חיה חיי סטודנט. לא הייתי אומרת שהייתי התלמידה הכי טוב. ניסיתי להתמקד יותר בשמחות ובחוויות בחיים. הייתי מגדירה את עצמי כנערה ביישנית יחסית אך סקרנית. אני בן 1.77, די גבוה, שיער כהה, עיניים חומות דבש. בחיי היום יום, אנחנו קבוצת בנות פחות או יותר באותו גיל, חיות את החיים שלנו, יוצאות למסיבות, לא אחראיות לאף אחד.

הייתה חברה אחת בקבוצה בשם קורל (שם בדוי), היא הייתה מהרצליה, וההורים שלה תמיד נראו יותר טוב מכולם בקבוצה שלנו (חשוב לציין שהם גרושים). בואו נדבר על האב רונן. הבחור הזה הוא סמל מין ונראה כמו אנטוניו בנדרס רק בגרסה מוצלחת יותר. דמות חטובה שלא יצר השטן, גבוהה, עם עיניים חומות, כחולות וורידים על כל הזרועות.

לקורל יש בית ענק בהרצליה - בית אביה עם בריכת שחייה שבה היא נהגה לבלות, לשכב בבריכה, לבשל על האש, לחגוג וכדומה. בכל פעם שאנחנו הולכים אנחנו מרחמים על אבא של קורל, כולם יודעים שהוא נראה טוב והזכרנו הרבה, אפשר להגיד שלקורל לא נוח אבל הוא חתיך מכדי לא לצפות בו או לדבר עליו.

אנחנו אוהבים ללכת אליה הביתה כי רונן הוא "אבא מגניב" ונותן לנו לעשות מה שאנחנו רוצים ולהישאר כמה שאנחנו רוצים. תמיד חשבתי שהוא ממש זקן, אבל התברר שהוא רק בן 45. יש לנו סצנה שבה אנחנו מרבים לפלרטט עם רונן רק כדי לצחוק על קורל. היא תתעצבן, אבל זה חלק מהכיף, ותוכלו לראות גם את רונן נהנה מזה. מכיוון שקורל הייתה עם קבוצת הבנות שלי, הרגשתי בנוח עם אבא שלה, ובשלב מסוים ניגשתי אליו מאחור, חיבקתי אותו ונשקתי לו על הלחי. הוא בעצם הסתובב בבית עם המשפחה שלו והיה לו שפתון אדום על הלחיים. צחקנו ללא שליטה ולמרבה המזל קורל לא שמה לב כי היא הייתה עסוקה בדברים אחרים ואז הוא כבר הספיק להוריד.

על שולחן הביליארד

עם הזמן שמתי לב שרונן לא מפסיק לבהות בי, במיוחד כשהסתובבנו בבריכה. אני אוהבת את תשומת הלב שלו ובשלב מסוים התלבשתי כדי להשוויץ ברגליים הארוכות שלי רק כדי לגרות אותו.

כולנו קבענו להיפגש בביתה של קורל לילה אחד. הגעתי בזמן ב-19:00 כפי שסוכם, אבל רק רונן היה שם. הוא פתח את הדלת, "היי, יובל, תיכנסי." הוא אמר, "קורל לא כאן. היא עם אמא שלה. היא צריכה לחזור בקרוב. את מוזמנת לחכות." יש להם שולחן ביליארד בסלון. , הוא בדיוק שתה בירה, כנראה אחת מתוך כמה, ואני נשענתי על השולחן וצפיתי בו כשהוא משחק ביליארד עם עצמו. "רוצה לשחק משחק?" הוא שאל. "אני לא יודעת איך" עניתי בביישנות. "בכלל לא??…את אפילו לא יודעת על מכות קטנות?", שאל. "לא, אף פעם לא ניסיתי" עניתי לו. הוא עמד באותו צד כמוני והראה לי: "תחזיקי את זה ככה, יד אחת על השולחן." "תביא את המקל." לקחתי אותו, החזקתי אותו במבוכה", "שים את "יד שמאל על השולחן" הוא הורה לי לעשות. הנחתי את ידי על השולחן והוא התקרב אליי עם זרועותיו סביבי והניח את המקל ביד שלי בצורה הנכונה. הוא הניח את ידו על היד שלי והתכופף קלות ושחרר אני יושבת על השולחן כדי להגיע למצב הנכון. רונן מורה לי לתת את המכה - "תראי, ככה", הוא אמר. בתור ילדה צעירה, אני יודעת היטב שהוא נוגע בי, איך החזית מהג'ינס שלו שפשפה את ישבני הוא הניח את ידו על המותניים שלי…