היא אדם נרגן ולא אכפת לה מה כולם יודעים. לכן היא לובשת את המכנסיים האלה, שהם כל כך צמודים שהם מראים את הפער שלה. לא הישבן - אני מתכוון גם אליו - אלא בעיקר הפער בציצי. היא גם לא לבשה חזייה, הפטמות שלה בולטות מהבד הדק של חולצתה.

למרבה המזל אמא שלה לא יכלה לראות אותה. היא תקבל התקף לב במקום, ואם אביה יראה אותה, היא אפילו לא רצתה לחשוב מה הוא יעשה לה. עברו שנתיים ושנתיים מאז שישבה בפעם האחרונה ליד שולחן השבת של הוריה. במשך שנתיים וחודשיים היא נסעה לאמריקה והשאירה הכל מאחור.

הבטן שלה ריקה. זה לא טוב, אבל זה מה שיש. היא התיישבה על הבר ודפקה צ'ייסר, הקפידה לא ליצור קשר עין עם אף אחד שמא יקבלו רעיון. זה לא עזר הרבה, הם תמיד נמשכו אליה כמו זבובים. עוד יום היא תהנה ותצא מכאן, אבל היום היא תסטור להם כמו זבוב, והיום זה רק שתייה עם החבר שלה.

היא חלמה עליה כל חייה. היא החזיקה מעמד שעות עם ילדי השכנה כדי שתוכל להוסיף כמה שקלים נוספים לכסף שהייתה מקבלת בכל יום הולדת. היא חלמה על ניו יורק ולוס אנג'לס וכל מה שלמדה בבית הספר, רק באנגלית היא באמת התאמצה. הוריה לא הבינו למה יש לה רק ציונים רגילים בכיתה או שברגע שקיבלה את הפטור מצה"ל, היה לה מספיק כסף לקנות ויזה וקנות כרטיס טיסה.

מלבד אמריקה, היא חולמת על בנים. הם בכלל לא היו באולפן, מחוץ לאולפן ההורים הרחיקו מהם את בתם הבכורה כדי שתוכל להגיע בטהרה לליל הכלולות שלהם. בנות שהיו בבר-אילן צחקו עליה ואמרו שאפשר להביא בתולה ועדיין להיות עם גבר, אבל זה כאב.

בהתחלה היה לה ריח טוב כשהוא ישב לידה במטוס. הכתפיים שלו היו כל כך רחבות שהיא נאלצה להתנועע במושב. לפני ההמראה הוא עזר לה לחגור את חגורת הבטיחות ושאל אותה אם זו הפעם הראשונה שלה על מטוס. היה לה קשה לדבר, אז היא פשוט הנידה בראשה, מנסה לא לטלטל אותו. הוא אמר לה שמי שטס באותה תדירות שהוא מבין שמטוס הוא לא יותר מאוטובוס גדול בלי מהמורות, וקוראים לו אבנר, אגב.

"אבא לא כאן," הוא חייך אליה בשובבות. המטוס קפץ ורעד. "זו רק כרית אוויר, בואי, תחזיקי לי את היד, זה יהיה בסדר בקרוב." ידו הייתה חמה מאוד, והיא הרגישה בנוח ברגע שאחזה בה. כשהתעוררה שוב, ראשה היה על כתפו, והדיילת חילקה טפסים.

אבנר הסביר לה שהיא צריכה למלא טפסי מכס והגירה ועזר לה למלא אותם. משלא ידעה מה לרשום על הכתובת, הוא מסר את כתובת הדירה ששכרה לו העובדת והזמין אותה לנוח אצלו עד שתתמקם.

אמריקה והאדם. החלומות שלה התחילו להתגשם, היא כבר רצתה להרגיש את תחושת הידיים החזקות של אבנר עליה, אבל מעבר לזה היא לא יכלה לדמיין כלום, ועוד פחות מכך מה יש לו במכנסיים. .

היא לא ידעה מה לעשות עד שפשטה את בגדיה, כשנישקו אותה היא רעדה מהתרגשות. גם בלי לדעת ששפתיה פתוחות, הלשון שלה הגיבה אליו כאילו היא רק מחכה להזדמנות להראות שגם היא יכולה. הפטמות שלה עמדו כמו שתי אבנים, וכשהוא הוריד את חולצתה וליקק אותן, היא חשבה שהיא תתעלף מרוב שמחה. זה גרם לה לבכות יותר ממה שהוא עשה לה עם הלשון שלו כשנישק בין רגליה. מוכן, כשהוא פתח אותה, זה בקושי כאב, אפילו עם קצת דם.

הוא מחכה שתתרגל אליו, נכנס לאט לאט עד הסוף. עיניו של אבנר חייכו אליה ונסגרו כשהיא הרגישה שהוא מחליק החוצה ונכנס מחדש. תנועותיו האיטיות נעשו מהירות יותר ויותר. הגוף שלה ידע לנוע בכוחות עצמו, וההנאה נבנתה בה מחדש. רק שנייה לפני שהיא גמרה שוב, הוא התרחק ממנה, גנח וכיסה את בטנה במשהו חם ודביק, "את חייבת להיזהר עכשיו." הוא התנשף, התגלגל לצדה.